עופר בינדל האיש שנוטע אלונים

אילן והגננים, הסכת גינון וסביבה פרק 55, כאן אילן גור עם האיש שנוטע אלונים. אם אתם חוצים את אחד מגשרי הירקון צפונה, הגדה הצפונית של הנחל היא כבר השרון. רמת אביב ושיכון ל' ואזורי חן ושדה דב, ומשם צפונה, הרצליה ונתניה וחדרה ועמק חפר ומורדות הכרמל. בבית הספר סיפרו לכם שהאזור היה מכוסה ביצות. זה נכון, אבל בעיקר היו כאן יערות פראיים ואגמים קטנים ונחלים. עד לפני פחות מ-2000 שנה עדיין התסבבו ביערות האלה חיות טרף ואפילו אריות. יערות השרון ובעיקר עצי האלון סובלים כבר אלפי שנים מהתנכלות מתמדת, גם של תושבי האזור וגם של אימפריות ששלטו כאן, מהמצרים הקדמונים ועד האימפריה העותמנית שנסוגה מכאן רק אחר תום מלחמת העולם הראשונה. תארו לעצמכם יערות עד בדרך לחיפה שעוד לא היתה קיימת.  אזור פרא עם מעט מאוד ישובים ובני אדם.

 ומעשה בעופר בינדל, דור שלישי בכפר ויתקין שלקח לטיסה ספר קטן בשם "האיש שנטע עצים", מין אגדה מודרנית על נוטע עצים בודד וכשירד בנמל היה כבר אדם אחר. לאחר שהתוכן עוכל, עופר החליט  שהוא מחזיר את עצי האלון לפארק השרון, וזה מה שהוא עושה מאז עם התלהבות הולכת וגדלה. לימים סופרת בשם מיכל בן גל כתבה עליו ספר ילדים וניבה לב יצרה עליו את  השיר "ביער של חדרה" שבו פתחנו. מילים, לחן ושירה ניבה לב.